לאחר שחברה איתרה מעילה שהתרחשה בה וטיפלה בגורם המועל (הגשת תלונה במשטרה ו/או פיטורי העובד) גובר רצונה להשיב לעצמה חלק מכספי המעילה ולצמצם את הנזק אשר נגרם לה על ידי המועל.
בפני החברה עומדים מספר מקורות להשבת כספי המעילה. במאמר זה נבחן שני מקורות עיקריים : מבצע המעילה והבנק אשר בו נוהל חשבון החברה.
על פי רוב, הנהלת החברה מנסה להשיב לעצמה את כספי המעילה מהעובד המועל אם באמצעות פשרה עם העובד המועל ואם באמצעות תביעה אזרחית כנגד העובד המועל.
כך לדוגמא, לפני מספר חודשים, הגישה חברה מסחרית בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תביעה על סך 1.7 מיליון - נגד עובד לשעבר של החברה בגין הפרת הסכם עבודה והפרת חובת אמון. בתביעה שהוגשה נטען כי תפקיד העובד היה ריכוז הטיפול בהזמנות מול ספקים ולקוחות והעברת תשלומים וגבייתם עבור התובעת באופן שוטף.
בתביעה נטען כי במאי 2004 הקים הנתבע חברה אותה הציג כלקוחה חדשה שגויסה על ידו ללא ציון כי חברה זו מנוהלת על ידו ונמצאת בשליטתו הבלעדית.
מאותו יום, החלה החברה התובעת לספק לחברת הנתבע מוצרים בשווי מאות אלפי שקלים. על פי התביעה, הנתבע, על מנת לא לעורר חשד, העביר מדי פעם כספים על חשבון המוצרים שסופקו ובנובמבר 2004 לאחר שחובה של החברה, אותה הקים הנתבע, תפח ל- 1.8 מיליון - חדל הנתבע להופיע לעבודה ולאחר ימים מספר התקשר לחברה ומסר כי אינו נמצא בארץ.
אציין, במאמר מוסגר, כי אף שתביעת העובד המועל הינה הדרך הטובה ביותר בה החברה יכולה להיפרע ולצמצם את נזקה, אפשרות זו לוקחת זמן רב ומצריכה הוצאות נוספות ולא תמיד הסכום המוחזר מצדיק את ההשקעה הנוספת ואת הפגיעה במוניטין החברה אשר נגרם כתוצאה מהפנייה לבית המשפט ומפרסום דבר המעילה.
דרך נוספת בהן בוחרות חברות על מנת להשיב כספי מעילה, הינה לתבוע צד ג' שלדעת החברה "איפשר" את ביצוע המעילה כגון תביעה כנגד סניף הבנק בו מתנהל חשבון החברה כאשר המעילה מתרחשת בחשבון החברה בבנק. הבחירה בבנקים אינה מקרית שכן בעוד שברוב מקרי המעילה, העובד המועל פיזר את כספי המעילה, הבנקים, לדעת החברה, הינם כיס עמוק מהם ניתן להיפרע.
במקרה שנדון לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, קבע בית המשפט כי הבנק אינו אחראי להמחאות מזויפות אשר כיבד.
במקרה הנדון תבעה חברת בניין את הבנק שבה ניהלה את חשבונה בגין נזקים אשר נגרמו לה, לטענתה, בשל רשלנות פקידי הבנק, בסכום של כ-מיליון ?.
לטענת החברה, כ- חודשיים לאחר שפתחה חשבון בבנק בשנת 1994, נתפסה מזכירת החברה בניסיון ליטול לעצמה טופסי המחאות המיועדים למשיכת כספים מחשבון הבנק. בעקבות תפיסה זו, בדקה החברה האם השתמשה המזכירה בהמחאות למעילה בכספי החברה. לאחר בדיקה נמצא כי מזכירת החברה משכה כ- 70 המחאות מחשבון החברה בסכום כולל של כ- 700,000 - וזאת על ידי זיוף חתימת מנהל החברה על גבי ההמחאות.
החברה הגישה תביעה כנגד הבנק לפצותה ולשלם לה את מלוא הסכום שנגנב מחשבונה בתוספת ריבית והצמדה.
הבנק טען כי פרע דרך קבע את ההמחאות אשר נמשכו על החשבון לאחר בדיקת חזות ההמחאות כמקובל, ועל סמך הידיעה כי החשבון נתון כל העת לבדיקת הנהלת החשבונות של החברה.
בית המשפט פסק כי אין די בהוכחת העובדה שכספי החברה הוצאו מחשבונה על ידי שימוש בהמחאות מזויפות וכי אחריותו של הבנק קמה רק אם הוכח שהתרשל במילוי חובתו כלפי הלקוח.
בית המשפט העיר כי אם היה מוכח כי הבנק לא נהג כפי שבנק סביר היה נוהג בנסיבות דומות הרי הבנק אחראי לנזקה של התובעת. ובמקרה זה, כאמור, מצא בית המשפט כי פקידי הבנק פעלו תוך נקיטת זהירות סבירה ולעומתם מצא בית המשפט כי מנהל החברה נהג באופן בלתי סביר שהתבטא בחוסר האכפתיות אשר הפגין בכל הנוגע לחשבון החברה. בית המשפט הוסיף ואמר כי גם לו היה משתכנע בקיום רשלנות של הבנק בכך שלא גילה זיוף המחאות של החברה, היה עליו לדחות את התביעה מחמת רשלנותה הרבה של התובעת.
ניסיון זה הוא אחד מניסיונות רבים אחרים, מגוונים יותר או פחות, של חברות רבות, אשר היו קורבן למעילה, לצמצם את הפסדם שנגרם כתוצאה ממעילה.
במחקר שנערך, בשנת 2004, על ידי ה- ACFE (Association Of Certified Fraud Examiner) ושהקיף 508 מקרי הונאה שדווחו ל ACFE על ידי חוקרי הונאות מוסמכים(CFE) נמצא כי סכום ההחזר הממוצע בגין מעילה הנו 20% מסכום המעילה.
במחקר נמצא כי ב- 37% מהמקרים שנבדקו החברות לא הצליחו להשיב לעצמן סכום כלשהו.
מתוצאות המחקר למדים אנו כי הדרך האפקטיבית הטובה ביותר להתמודד עם הונאה היא למנוע אותה מלכתחילה או לחילופין לאתרה בהקדם האפשרי הניתן (ובכך לצמצם את נזקה).
למותר לציין כי לעיתים הנזק הוא כה גדול עד כדי קריסת הארגון, נפגע המעילה, כדוגמת חברת כלל אינבסטמנט האוס בע"מ והבנק למסחר אשר קרסו כתוצאה ממעילת עובד.
לסיכום האמור - ברגע שהונאה מתרחשת, הנזק לחברה נגרם וכל הניסיונות להקטין את הנזק על ידי השבת כספים אם מהעובד המועל ואם ממקורות אחרים דורשים זמן וכסף רב ועל כן ישנה חשיבות במניעת ההונאה מלכתחילה.
בפני החברה עומדים מספר מקורות להשבת כספי המעילה. במאמר זה נבחן שני מקורות עיקריים : מבצע המעילה והבנק אשר בו נוהל חשבון החברה.
על פי רוב, הנהלת החברה מנסה להשיב לעצמה את כספי המעילה מהעובד המועל אם באמצעות פשרה עם העובד המועל ואם באמצעות תביעה אזרחית כנגד העובד המועל.
כך לדוגמא, לפני מספר חודשים, הגישה חברה מסחרית בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תביעה על סך 1.7 מיליון - נגד עובד לשעבר של החברה בגין הפרת הסכם עבודה והפרת חובת אמון. בתביעה שהוגשה נטען כי תפקיד העובד היה ריכוז הטיפול בהזמנות מול ספקים ולקוחות והעברת תשלומים וגבייתם עבור התובעת באופן שוטף.
בתביעה נטען כי במאי 2004 הקים הנתבע חברה אותה הציג כלקוחה חדשה שגויסה על ידו ללא ציון כי חברה זו מנוהלת על ידו ונמצאת בשליטתו הבלעדית.
מאותו יום, החלה החברה התובעת לספק לחברת הנתבע מוצרים בשווי מאות אלפי שקלים. על פי התביעה, הנתבע, על מנת לא לעורר חשד, העביר מדי פעם כספים על חשבון המוצרים שסופקו ובנובמבר 2004 לאחר שחובה של החברה, אותה הקים הנתבע, תפח ל- 1.8 מיליון - חדל הנתבע להופיע לעבודה ולאחר ימים מספר התקשר לחברה ומסר כי אינו נמצא בארץ.
אציין, במאמר מוסגר, כי אף שתביעת העובד המועל הינה הדרך הטובה ביותר בה החברה יכולה להיפרע ולצמצם את נזקה, אפשרות זו לוקחת זמן רב ומצריכה הוצאות נוספות ולא תמיד הסכום המוחזר מצדיק את ההשקעה הנוספת ואת הפגיעה במוניטין החברה אשר נגרם כתוצאה מהפנייה לבית המשפט ומפרסום דבר המעילה.
דרך נוספת בהן בוחרות חברות על מנת להשיב כספי מעילה, הינה לתבוע צד ג' שלדעת החברה "איפשר" את ביצוע המעילה כגון תביעה כנגד סניף הבנק בו מתנהל חשבון החברה כאשר המעילה מתרחשת בחשבון החברה בבנק. הבחירה בבנקים אינה מקרית שכן בעוד שברוב מקרי המעילה, העובד המועל פיזר את כספי המעילה, הבנקים, לדעת החברה, הינם כיס עמוק מהם ניתן להיפרע.
במקרה שנדון לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, קבע בית המשפט כי הבנק אינו אחראי להמחאות מזויפות אשר כיבד.
במקרה הנדון תבעה חברת בניין את הבנק שבה ניהלה את חשבונה בגין נזקים אשר נגרמו לה, לטענתה, בשל רשלנות פקידי הבנק, בסכום של כ-מיליון ?.
לטענת החברה, כ- חודשיים לאחר שפתחה חשבון בבנק בשנת 1994, נתפסה מזכירת החברה בניסיון ליטול לעצמה טופסי המחאות המיועדים למשיכת כספים מחשבון הבנק. בעקבות תפיסה זו, בדקה החברה האם השתמשה המזכירה בהמחאות למעילה בכספי החברה. לאחר בדיקה נמצא כי מזכירת החברה משכה כ- 70 המחאות מחשבון החברה בסכום כולל של כ- 700,000 - וזאת על ידי זיוף חתימת מנהל החברה על גבי ההמחאות.
החברה הגישה תביעה כנגד הבנק לפצותה ולשלם לה את מלוא הסכום שנגנב מחשבונה בתוספת ריבית והצמדה.
הבנק טען כי פרע דרך קבע את ההמחאות אשר נמשכו על החשבון לאחר בדיקת חזות ההמחאות כמקובל, ועל סמך הידיעה כי החשבון נתון כל העת לבדיקת הנהלת החשבונות של החברה.
בית המשפט פסק כי אין די בהוכחת העובדה שכספי החברה הוצאו מחשבונה על ידי שימוש בהמחאות מזויפות וכי אחריותו של הבנק קמה רק אם הוכח שהתרשל במילוי חובתו כלפי הלקוח.
בית המשפט העיר כי אם היה מוכח כי הבנק לא נהג כפי שבנק סביר היה נוהג בנסיבות דומות הרי הבנק אחראי לנזקה של התובעת. ובמקרה זה, כאמור, מצא בית המשפט כי פקידי הבנק פעלו תוך נקיטת זהירות סבירה ולעומתם מצא בית המשפט כי מנהל החברה נהג באופן בלתי סביר שהתבטא בחוסר האכפתיות אשר הפגין בכל הנוגע לחשבון החברה. בית המשפט הוסיף ואמר כי גם לו היה משתכנע בקיום רשלנות של הבנק בכך שלא גילה זיוף המחאות של החברה, היה עליו לדחות את התביעה מחמת רשלנותה הרבה של התובעת.
ניסיון זה הוא אחד מניסיונות רבים אחרים, מגוונים יותר או פחות, של חברות רבות, אשר היו קורבן למעילה, לצמצם את הפסדם שנגרם כתוצאה ממעילה.
במחקר שנערך, בשנת 2004, על ידי ה- ACFE (Association Of Certified Fraud Examiner) ושהקיף 508 מקרי הונאה שדווחו ל ACFE על ידי חוקרי הונאות מוסמכים(CFE) נמצא כי סכום ההחזר הממוצע בגין מעילה הנו 20% מסכום המעילה.
במחקר נמצא כי ב- 37% מהמקרים שנבדקו החברות לא הצליחו להשיב לעצמן סכום כלשהו.
מתוצאות המחקר למדים אנו כי הדרך האפקטיבית הטובה ביותר להתמודד עם הונאה היא למנוע אותה מלכתחילה או לחילופין לאתרה בהקדם האפשרי הניתן (ובכך לצמצם את נזקה).
למותר לציין כי לעיתים הנזק הוא כה גדול עד כדי קריסת הארגון, נפגע המעילה, כדוגמת חברת כלל אינבסטמנט האוס בע"מ והבנק למסחר אשר קרסו כתוצאה ממעילת עובד.
לסיכום האמור - ברגע שהונאה מתרחשת, הנזק לחברה נגרם וכל הניסיונות להקטין את הנזק על ידי השבת כספים אם מהעובד המועל ואם ממקורות אחרים דורשים זמן וכסף רב ועל כן ישנה חשיבות במניעת ההונאה מלכתחילה.
רואה חשבון צדי מור ? חיים מתמחה באיתור ובכימות הונאות ומעילות. בנוסף משמש רו"ח צדי מור ? חיים כיועץ סיכונים בארגונים שונים במטרה למגר פרצות העלולות להיות מנוצלות על ידי גורמים מתוך ומחוץ הארגון לביצוע מעילה.
